עבדתי עם נוער ושאר חברי הכנסייה בבית ישן. זה היה במצב גרוע למדי, הבחנתי בסדק גדול בתקרה.
השר, לקח פסק זמן והתחלתי שיחה איתו. אמרתי כי הייתי מוטרדת בזמן האחרון, כי הכנסייה נראה כמי שלוקח חדה "פנייה שמאלה". הוא נדהם, אך אמר, "זה חלק מהתכנית שלנו 5 שנים. הם צריכים ללכת על זה איתך בכיתה חבר חדש אוריינטציה. "אמרתי," אני חייב לפספס את זה בכיתה. "
ואז הסתכלתי שוב על סדק וזה גדל. הבית נראה נורא. הרגשתי תחושה של כאב, מתוך ידיעה שאין מה אני יכול לעשות כדי לעצור את הפער. כשהבטתי סביבי, אנשים רבים עזבו, ורק שריד עדיין עבד על הבית. הסתכלתי דרך החלון וראיתי גבר את ילדיו לעזוב את BMW. כולם נראו שוב בי במבט מלא שנאה, כאילו שהרסתי את מפלגתם "|
לאחר מכן, התעוררתי.